30 בנובמבר 2009
דרך מקובלת בקהילת המפתחים להגדיר את כללי השימושיות היא לשאול את המשתמשים. דרך זו מתבררת כבעייתית כשמדובר בתקינה, כי משתמשים שונים מגדירים כללים שונים, לעתים מנוגדים, על פי תפיסתם את גורמי הכשל אותם חוו בעבר. לדוגמא, בחברת מנם מדיקל, המפתחת מערכות התרעה, התקבלו מלקוחות מסויימים דרישות למנוע מהמשתמש את האפשרות לבטל את ההתרעות, ומלקוחות אחרים התקבלו דרישות לאפשר למשתמש לבטל את ההתרעות.
כדי לישב את הסתירות בין דרישות המשתמשים, יש ללמוד מהם את הסיטואציות בהן הם גיבשו את דרישותיהם, ובהמשך, להתאים את ההנחיות לסיטואציות השונות. במצבים של נקיטת עמדה בדרישה מסויימת, תקני השימושיות צריכים להתייחס גם אל הדרישות הסותרות ולהביא ולתעד את המשמעות של נקיטת העמדה מבחינת הסיכון לחווית המשתמש, לתפוקה או לבטיחות.
הפרקטיקה של תיכון מונחה משתמש ושל בדיקות שימושיות עוסקת בעיקר בחווית המשתמש בשלבים הראשונים של ההתנסות עם המוצר. מאפייני השימושיות בשלבי התפעול הראשונים הם אינטואיטיביות הממשק וקלות הלמידה.
במערכות תומכות תפקיד, כגון מערכות ביתיות, במשרד, בתעשיה ובבריאות, חשוב לתמוך גם במצבים של שימוש מתמשך. זאת, במיוחד כאשר קריטריון התועלת של המערכת מוגדר במונחים של תפוקת המשתמשים ורמת הבטיחות. השימושיות צריכה להקבע לא רק על פי התאמה לשלב ההתנסות הראשונים, אלא גם ליכולת המשתמש להתמודד עם מצבים של תקלת מערכת, וכן עם מצבים של טעויות שימוש.
כדי להבטיח רמת שימושיות נאותה, התקנים צריכים להתייחס אל מאפייני השימוש. הדרך לכך היא על ידי הגדרה של תרחישי מבחן להוכחת השימושיות. התקינה צריכה להגדיר את התרחישים על פי מאפייני השימוש, ולהתאים את דרישות התקן לתמיכה בתרחישים הללו. התרחישים צריכים להתייחס את כל מצבי התפעול, כולל מצבים חריגים, כגון מצבי תקלת מערכת או טעות תפעול, כאשר תפקיד המשתמש הוא איתור התקלה והתאוששות.
בהערכת שימושיות של מערכות אנו נדרשים להתייחס למגוון של דרישות מנוגדות, כגון הדרישה לשליטת המשתמש במערכת בכל מצב, כניגוד לדרישה להגנת המערכת בפני טעויות של המשתמש, במיוחד במצבים חריגים.
במצבים של נקיטת עמדה בדרישה מסויימת, תקני השימושיות צריכים להתייחס גם אל הדרישות הסותרות ולהביא ולתעד את המשמעות של נקיטת העמדה מבחינת הסיכון לחווית המשתמש, לתפוקה או לבטיחות.
קיים צורך ביצירת שפה משותפת בין היצרנים לבין הצרכנים. השאלה היא באיזו שפה יש לנקוט.
תקנים המיועדים לשמש כעזרי הנחיה למפתחים נוטים להשתמש במונחים טכניים או מדעיים שהם זרים לצרכנים. לדוגמא, התקן הבינ"ל IEC 60601-1-8 מגדיר מצבים בעייתיים בהתרעות במונחים של False positive ו- False negative, כאשר הכוונה היא למצבים של של Missed alarms ו- False alarms. במצב זה, הצרכנים מתקשים לקרוא את התקנים. תקינה המכוונת לצרכנים צריכה להשתמש במונחים של הצרכנים, ולא במונחים של היצרנים.
על מנת לאפשר לצרכנים לקרוא את התקנים, הם צריכים להיות כתובים בניסוחים פשוטים. על מנת להקל על ההתמצאות, ניתן לספק לצרכנים גירסא אינטראקטיבית של התקן.
כדי להתאים את המערכת לצרכי הצרכן, על היצרן להכיר את עולם המושגים שלו. השפה היא אמצעי עבור היצרן המאפשר לו להכיר את הצרכן. לפיכך, ההנחיה לנקוט בשפה של הצרכנים צריכה לחול גם כשמדובר בתקינה המיועדת ליצרנים.
כיצד נוכל לקבוע אם העמידה בתקן אותו אנחנו מציעים תבטיח את שימושיות המערכת? כדי להבטיח את תרומת התקנים, יש להעמיד אותם למבחן. כל תקן יבחן באמצעות מדגם של מוצרים בעלי איכות נמוכה, אליהם התקן מתייחס. התועלת של התקן צריכה להיבחן על ידי יכולת התקן לחשוף את הליקויים במוצרים הללו, ולהבטיח את מניעתם.
בדיקות שימושיות משמשות כיום בתעשיה למטרות שונות, כולל:
אופי הבדיקות שונה בשלשת המקרים:
השאלה היא איזו מהפרקטיקות הללו ישימות לצורכי התקינה.
מדיניות התקינה לשימושיות היא שאת אופי הבדיקות צריך להתאים למטרת התקינה. אם התקינה מיועדת לבדיקת שימושיות המערכת כעזר לצרכנים, דרך הבחינה היא על ידי ציון שימושיות, על ידי סטטיסטיקות של ביצועים. לעומת זאת, אם התקינה מיועדת להנחות את היצרנים כיצד למנוע מצבים של טעויות שימוש, דרך הבחינה היא על ידי דיאגנוזה של מצבי קושי של המשתמש.
בשני המצבים, התיקוף ייעשה על פי תרחישי שימוש, הן במצב תפעול נורמלי והן במצבים חריגים.
התקינה לשימושיות צריכה להתנהל בשני מישורים:
כיום, התקינה למערכות ספציפיות נעשית בוועדות שונות באגף התקינה, מחוץ לוועדת האיכות. כיום, נהלי התקינה בוועדות הספציפיות אינם כוללים התייחסות לנושא השימושיות.
דרך אפשרית לשילוב שיקולי שימושיות במערכות ספציפיות היא על ידי שילוב מומחה שימושיות בוועדה הספציפית, שיביא את המלצותיו לאישור הוועדה הטכנית.