30 בנובמבר 2009
בעידן האינטרנט, מושג השימושיות איבד במידה רבה את משמעותו המקורית שהתייחסה אל תפוקת המשתמש ולמצבים של תאונות, כאשר הדגש כיום הוא על חווית המשתמש. מדיניות התקינה מתייחסת למושג השימושיות גם במשמעות המודרנית וגם במשמעות המקורית. השימושיות צריכה להקבע לא רק על פי התמיכה בשלב ההתנסות הראשונית, אלא גם ביכולת המשתמש להתמודד עם מצבים של תקלת מערכת, וכן עם מצבים של טעויות שימוש.
בשוק חופשי, היצרן משפיע על הצרכן בדינמיקה של היצע, והצרכן משפיע על היצרן בדינמיקה של ביקוש. הדינמיקה של היצע היא של מינימום הוצאות ליצרן. הדינמיקה של ביקוש היא של מכסימום תועלת. בעיה מרכזית בנושא שימושיות היא שהצרכן אינו מכיר את אופני הכשל ואינו מודע לבעיות שימושיות. במצב בו לצרכן אין כלים להעריך את סיכוני השימוש במערכת, הוא אינו מסוגל להעריך את ההיצע במונחים של תועלת. במצב זה היצרן מגדיר למעשה את איכות הפתרון על ידי הדגשת פונקציות במסמכי השיווק, ועל ידי גימיקים במצגות.
אחת הפונקציות אותה היצרן מדגיש לעתים זוהי העמידה בתקן. בנושא התקינה, הצרכן בדרך כלל נאלץ לסמוך על הגורם שהסמיך את המערכת. כיום, תהליך ההתעדה של מערכות ומוצרים אינו כולל מבדקי שימושיות. לפיכך היעד העיקרי של התקינה לשימושיות הוא להעניק לגורמי ההתעדה כלים לבחון את התאמת המערכת לצרכנים בהיבט של שימושיות.